רשמים והגיגים בעקבות הסדנה של כריסטיאן פיזאנו וג'ון וויטאקר פיזאנו (30.4.2009-3.5.2009)

איל שיפרוני

 

נקודות עיקריות:

  • הישיבה בהתחלה – הישיבה בהתחלה חשובה כעצירה והתמרכזות, אחד המשמעויות של 'אסנה' זה לשבת, בכל אסנה צריכה להיות חוויה של ישיבה במובן פנימי, כלומר של עצירה ושהייה. לכן חשוב להתחיל כל תרגול וכל שיעור בישיבה.
  • חשיבות השהייה בתנוחה – יש לשהות בתנוחה, גם כאשר יש אי-נוחות מסוימת, זה בסדר כי זה חלק מהתהליך.
  • יצירת מרווח (space) – גם כאשר באסנה יש כיווץ ומגבלות, ברקע צריך לחשוב על חוויה של חלל רחב ומרווח רחב ידיים (spacious). האסנות נועדו במידה רבה ליצור אצלנו תחושה של המגבלה של הגוף.
  • ויני יוגה – פירושה להתאים את האסנה לגוף כדי להכין את הגוף לביצוע האסנה. אין לאלץ בכוח את הגוף לעשות את האסנה כשהוא לא מוכן, צריך לעבוד על סדרות שמכינות. לא לעשות כדי להוכיח משהו. בחיים, בעבודה וגם בבית עם בני המשפחה אנחנו במצב של "להוכיח", בתרגול יוגה אין צורך להוכיח דבר וזו הקלה גדולה. אם מתרגלים כדי להוכיח זה הופך לסיוט ואז נוצרות פגיעות.
  • חשיבות הוינאסה – הסדרה של התנוחות וסדר הפעולות הנכון בכניסה לתנוחה.
  • ארבעה אזורים חשובים: צוואר הבוהן (פדנגושטה דהארה), הבטן התחתונה, הגרון והעיניים. בטן תחתונה צריכה להיות לגמרי רכה בכל אסנה. להרפות אותה ע"י נשיפות.

מה שהרשים באישיות שלו זה שהדברים עליהם הוא דיבר באמת נבעו מתוכו ומהתרגול שלו. התרשמתי מה- integrity שלו – ישירות ונאמנות לעצמו, לדרך שלו ולמסרים שהוא מעביר. לכן מסרים אלו גם נקלטים היטב. רואים שהוא לא מנסה להרשים, להוכיח או להתחרות עם מורים אחרים, אלא מלמד מתוך חוויה עמוקה יותר.

העולם שלנו הוא תחרותי, התחרותיות טבועה בטבע שלנו, היא התניה עמוקה באישיות שלנו. קשה שלא ליפול לפח הזה ולהמשיך את התחרות גם ביוגה. הדחף להצטיין ולהרשים הוא חזק מאוד. ודווקא בגלל זה, התרגול מאפשר לנו הזדמנות להסתכל על עצמנו בהקשר הזה. לזהות את ההתניה המוטבעת הזאת, את הדחף החזק הזה, כדי שאפשר יהיה להשתחרר ממנו. כל עוד המניע הוא להוכיח לעצמנו או לאחרים כמה אנחנו טובים וכמה אנחנו עובדים קשה, אנחנו עדיין לא מתחילים לתרגל יוגה באמת ולא חשוב כמה מתקדמות האסנות שאנחנו מצליחים לעשות.

זה היה די ברור בהוראה ובאישיות של כריסטיאן.


לילי הופ חיון

 

הרבה סדנאות נבנות לאט וכאילו "לוקח למורה זמן להניע…"

ביום חמישי, עוד הרגשתי את הגלגלים מסתובבים לאט לאט. זו הייתה תחושה של היכרות ראשונית

ושל גישוש הדדי.

את התחושות שלי משני ימי סדנת המתקדמים,( בעיקר מיום ראשון) אני רוצה לחלוק איתכם.

 

אהבתי מאוד את הכיוון אליו "לקח" אותנו כריסטיאן פיזאנו.

הדגש שלו על התמקדות בנשימה הנכונה, גרם אפילו לסוריה נמסקר להיות קלה ונעימה….

 

ג'ון , אשתו, הפגינה יכולת תיאטרלית מרשימה בהדגמות ועברה בין כולנו באכפתיות רבה, כדי לתקן, להנחות ומדי פעם להבהיר מה שכריסטיאן התכוון, באנגלית תקנית, כאשר היא התרשמה שאולי לא בדיוק הבנו.

 

אהבתי את השקט והנינוחות של כריסטיאן. את הדרך בה הוא אמר:

"לא באתי לכאן כדי לבחון אתכם"… וגם "לכולנו יש רגשי אשמה, שאף פעם אנחנו לא מתרגלים מספיק, או מספיק טוב. שהטריקונסנה שלנו דורשת שיפור ותיקון".

 

הרעיון של – לעזוב את רגשי האשמה ופשוט להיות אני/אנחנו, מזכיר לי, שאחד מעקרונות היוגה הוא – "אי הצמדות".

בחיים אנחנו נצמדים להרבה דברים/רגשות ולמרבה הפליאה, לאו דווקא לרגשות חיוביים.

לאחרונה פגשתי מספר אנשים שעיקר ההצמדות שלהם הוא לביקורת עצמית בלתי פוסקת ומזיקה.

 

כריסטיאן, בדרכו העדינה ובהוראתו בסדנא, הזכיר לי מאוד את עיקרון – "אי ההצמדות".

אני אשמח להמשיך ללמוד ממנו…


מיכאל סלע

 

השתתפתי בשלושה מתוך 4 ימי הסדנה, שנערכה בין ה -30 לאפריל וה-3 למאי במושב בית יצחק ובבית דני בתל אביב.

זו הייתה כמובן חשיפה ראשונית וחלקית, אך ראויה לציון בזכות הנינוחות, הבהירות ותפיסת העולם של המנחה.

המורה הוא תלמיד של ב.ק.ס איינגאר, המתבסס בעבודתו ובהוראתו על תורת "טריקה", הידועה גם בשם שאיויזם קשמירי, והרואה את היקום כולו כאנרגיה של תודעה ושכל דבר ביקום הוא תודעה שבאה לידי ביטוי בצורות שונות.

התופסת את החומר והרוח כמימדים משולבים של מציאות אחת, אשר המודעות אליה היא הפרי העיקרי אליה מכוונת הפרקטיקה היוגית.

המנחה ציין מספר עקרונות של גישתו לתרגול אסנות:

  • יש לתרגל על קיבה ריקה לגמרי
  • תרגול ללא תחושת תחרות (עם אחרים או עם עצמך)
  • הקפדה על ביצוע כל התרגול כויניאסה, כלומר רצף מסויים של שלבי כניסה, שהיה ויציאה בכל אסנה ורצף מובנה של תנוחות.
  • בזמן התרגול חיוני ליצור תחושת מרחב. הידיים והרגליים הם אברי הפעולה, בעזרתם נייצר תחושת המרחב בגוף ( בייחוד באגן, בבטן התחתונה, בחזה ובגרון)
  • אחת המטרות החשובות ביותר של התרגול היא להגיע לתחושת התבססות ומרחב פנימי. לכן חשוב לתרגל ישיבה, שבה קל להגיע לשיווי משקל, תחושת בסיס, הרפייה וחיבור לנשימה. ע"פ פטנג'לי: "סטירה סוקהאם אסאנאם" מתייחס לתנוחות ישיבה.
  • חלק ניכר מתנוחות היוגה יוצרות במכוון עומס לא סימטרי, כיווץ, מתח או הפרה של האיזון. האתגר התירגולי הוא לקיים את האיזון בתוך התנוחה על ידי הפעלה נכונה של הגוף-רוח. אחרי תרגול תנוחות מסוג זה צריך לחזור לתנוחה נייטרלית, למשל סאמה סטיטי ושאוואסנה.
  • הפעלה נכונה של הגוף יוצרת תחושה של זרימת אנרגיה במעגל ולא חד כיוונית; מוכלת ולא מתפרצת.
  • בתרגול יש להתייחס ל"אדהרות", אותן נקודות מפתח כמו כרית הבוהן או העקב, שמעגנות את התנוחה
  • כדי לבצע אסנות צריך מוכנות מתאימה של הגוף-נפש. לכל אדם אפשר וצריך להתאים תרגילי הכנה שיקדמו אותו בהדרגה בפרקטיקה של היוגה
  • הקריטריון החשוב ביותר לתרגול הוא התחושה הסובייקטיבית בסיום התרגול, כגון מרחביות, איזון, שלווה והרמוניה. יש דרכים שונות לתרגל וכל אחד צריך לבחור את הדרך שמתאימה לו.

העקרונות הנ"ל הודגמו תוך תרגול מובנה ומודרג של תנוחות מוכרות. ג'ון וויטאקר, בת זוגו של כריסטיאן, שמשה כמדגימה ועוזרת הוראה. השימוש בעזרים ובהנחיות "אנטומיות" נעשה תמיד עם הסבר ההשפעה על העומס ותחושת המרחב בתוך התנוחה. התחושה הסובייקטיבית שלי בסיום התרגול הייתה מעולה…

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצים להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי להגיב!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *