משל אבן החן השמימית

מאת: פְּרִייָה הַרְט

היה היה אדם עשיר ומלומד שהחליט לעסוק בסיגופים כדי להשיג את אבן החן השמימית, צִ'ינְטַמָנִי, שממלאת אחר כל משאלות הלב. מאמציו היו כנים ועזים, כך שתוך זמן קצר הופיעה לפניו אבן החן השמימית.

הוא ראה אותה בהישג יד, אך לא יכול היה להגיע לכל ודאות בקשר אליה: "האם היא אמיתית או לא?" הוא החל לחכוך בדעתו שהיתה מבולבלת בלאו הכי מן הסיגופים שערך: "האם זוהי הצ'ינטמני, ואולי אין זו היא? כאשר אגע בה, האם היא תיעלם? אולי אני רואה אותה רק בדמיוני? איך יכולתי להיות בר-מזל ולהשיגה כה מהר? הרי אומרים שאי-אפשר להשיגה תוך זמן כה קצר."

בגלל הבלבול והספק הוא לא הושיט את ידו לקחת אותה. אבן החן שמתעלמים ממנה כך, נעלמת. אותו אדם המשיך לעסוק בסיגופים במשך זמן רב. שוכני השמים שראו את מאמציו היתלו בו, וזרקו לפניו שבר זכוכית. ראה האיש את שבר הזכוכית והרימו בחמדנות.

הנמשל:

שבר הזכוכית מרמז על עשייה חסרת ערך שיש לה התחלה, אמצע וסוף. אחיזה בה כובלת את האדם ליגון וכאב. ואילו אבן החן השמימית משולה לויתור על מחשבות ועל התחושה "אני" ו"שלי", כולל נטישת הדיעה "אני מוותר". הויתור המושלם משחרר את האדם מצער.

מקורות:

"יוגה וסישטהא" מאת סְוָואמִי וֶנְקַטֶסַאנַנְדָה, מודן הוצאה לאור, 2003.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצים להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי להגיב!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *